שומו שמיים, בונים לחרדים שכונה

שאלה לי לכם, אחי הלא-דתיים, אתם רוצים אותנו בשכונה שלכם?

אם דיברנו על שני חסמים עיקריים לציבור הכללי, לחרדים יש עוד מחסום. מחסום מקום משלהם. כלומר, גם אם הזוג החרדי המחפש דירה ימצא אותה, הוא ייתקל בקושי נוסף. חוסר ההתאמה.

אין זה סוד שהציבור החרדי מתגורר בקהילות. זו לא תוצאה של יהירות או הסתגרות גרידא. מדובר בצורך חיוני לאדם המבקש לנהל אורח חיים חרדי. אורח החיים הזה מכתיב לאדם החרדי צורך בבית כנסת סמוך לבית. מוסדות חינוך המתאימים לדרך החינוך שהוא מבקש להנחיל לילדיו. הנה כי כן, לא מדובר במותרות, מדובר בצורך חיוני.

והנה, במקום למצוא פתרונות לדיור עבור החרדים, אנו נתקלים בחוסר הבנה משווע לצרכים אלה.

אף אחד לא רוצה להשתלט עליכם

הרשו לי לשאול אתכם, אחי הלא דתיים, אתם רוצים אותנו בשכונה שלכם? אתם רוצים מנייני מנחה וערבית במדרכה הסמוכה לגינת המשחקים שלכם? אתם יכולים לעמוד בקצב הנדרש לכיתות הלימוד שלנו?

בעבר כתבתי כי כל מי שמבין דבר או שניים בחרדים יודע כי ממש לא חסר להם להשתלט על החילונים או לשנות את אורח חייהם. הם אולי מתפללים בליבם שכל היהודים ישמרו שבת, אך בכך זה מסתכם. ביום-יום, החרדים מעוניינים לחיות את חייהם בפינה קטנה ומרוחקת.

אז עיר אחת שביקשנו להקים, חריש, נכשלה. לפחות מבחינת הייעוד שאנחנו, החרדים בחרנו לה. בהסכמה ברורה של כל הגופים הממשלתיים. חריש כבר לא תהיה עיר חרדית. קודם נראה אם היא תהיה עיר בכלל.

שכונת אחיסמך בעיר לוד, שהמתינה שנים רבות לאכלוס, ואמורה לחזק באופן חיובי את לוד, היא פתרון מושלם עבור הציבור החרדי, ולא פחות מכך גם עבור העיר לוד הסמוכה. הציבור החרדי הוא ציבור איכותי שיכול להועיל מאוד ללוד.

במסגרת כל הסכמי הגג שנחתמו לאחרונה, לא ראינו ביטוי לצרכים החרדיים הגבוהים. לעומת זאת, אחיסמך מהווה פתרון עבור זוגות שהם כלל לא צעירים. מדובר באנשים שהשקיעו שם את כספם כבר לפני עשור.

אז בבקשה מכל אותם מצקצקי לשון שלא רואים בעין יפה את ההשתתפות החרדית הבלעדית בהנחת אבן הפינה: תשאירו לנו איפה לגור. אנחנו נשאיר לכם. בינינו, אתם הרי לא רוצים אותנו בשכונות החדשות בראש העין, נכון?