חרדים וחילונים, אסור לנו ללמוד מבית שמש

ארצנו קטנה מדי בשביל להכיל ערים נפרדות לחרדים וחילונים • עו"ד מנחם מושקוביץ מפחד שנראה בבית שמש מודל לחיקוי

בחדרי חרדים, 29/12/2013

במרכז סערת בית שמש עומדת שאלת הזיוף בבחירות. רשמית. אילו טוענים כשר ואילו טרף, והשופטים פסקו כדעת האחרונים. ישנם טוענים כי יש שופטים בירושלים ומול עיניהם עמדו נתונים ועובדות בלבד, אולם לא מעטים סבורים כי אפילו לובשי הגלימות הינם בני תמותה ואין דרך שיוכלו להתעלם לחלוטין מהאווירה הציבורית הסובבת אותם. לא באתי להכריע בשאלת ישרותם של שופטינו. אין כל דרך להיכנס אל מוחם וליבם ולברר את טוהר כוונותיהם. לכן, בואו נעזוב את השופטים. הם לא הסיפור פה. תושבי בית שמש הם ליבת העניין, ועליו לא קיים שום ויכוח: החילונים לא רוצים את החרדים. הזיוף, מעשה או בדיה, היה רק טריגר מבחינתם לערבב שוב את הקלפים, להעמיד פני פוקר, ולקוות שהתוצאה הפעם תהיה טובה יותר.

לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין את העובדה הפשוטה הזו, אבל מדהים כמה הדבר ברור לכל מי שמתעסק בנושא. כך, למשל, מסיים ברוך קרא, כתב ופרשן משפטי, מאמר שכתב בנושא בעיתון 'מעריב': "ומה יקרה אם אבוטובול שוב ינצח? שואלים רבים". כאן עצרתי ולא המשכתי בקריאה. הספיק לי. בזמן שטור משפטי מתחיל להתייחס לתוצאות עתידיות של בחירות מקומיות – הכול ברור. מדוע האפשרות שאבוטובול יזכה שוב באימון התושבים אמורה להעסיק עיתונאי המסקר את תחום המשפט? כי ככה, כי הכול קשור ואיש אף לא מנסה להסתיר זאת.

אז אם אף אחד גם ככה לא מנסה להיות כאן פוליטיקלי קורקט, בואו נדבר על זה: האם יש סיכוי שחרדים וחילונים יגורו יחד?

לא רבים המקרים שדילמה כלל-ארצית המעסיקה את העם במשך שנים משתקפת במדויק בסיפורה של עיר אחת בישראל. מקרה בית שמש הוא אחד המקרים הללו. כדאי מאוד שלא נסתפק בעיסוק בסערה המקומית אלא נרחיב ראש ונעלה לדיון את השאלה המרכזית.

למיטב ידיעתי, החרדים כבר הודיעו את תשובתם בצורה ברורה. מזמן. לפני עשרות שנים. כל מהות החרדיות בארץ ישראל זועקת הגבהת החומות והפרדת כוחות. היימיש דאס איז היימיש. כנס הביתה, סגור את החלונות, ואל תציץ החוצה. למיטב הכרתי, גם החילונים מעדיפים לראות בסביבתם אנשים שנראים בדיוק כמוהם. הטבע האנושי לא מחפש צרות. תן לי את המוכר והרגיל והנח לי להמשיך בשגרת חיי. אז אם כולם מסכימים – על מה בדיוק כולם רבים?

לא ברור. מקרה בית שמש, לדעתי, יוכל ללמד כי השאלה מורכבת אף יותר: המשפחות החרדיות שהגיעו לעיר לא התיישבו בשכונות וותיקות והתחילו לייסד שם שטיבלאך. רובם ככולם של התושבים החרדים מתגוררים בשכונות חדשות שהוקמו בשבילם ולמענם. החרדים כמעט ולא רוכשים דירות שהיו שייכות בעבר לבעלים חילונים. גם אם כן – זכותם, ואיש לא יוכל להאשימם בהשתלטות. אבל כאן זה ממש לא הסיפור. מלבד נקודות חיכוך קטנות, העיר מחולקת גיאוגרפית בין המחנות. ההפרדה עובדת מעולה, מלבד במקום אחד: בניין העירייה. שם, מה לעשות, הנציגים אמורים להיפגש ולנהל יחדיו את העיר. מי בראש? מי שהרוב לצידו. עליו לדאוג לכל המחנות, כמובן, ולא רק למחנהו שלו. אם עד אתה חשבנו שעיקר הבעייתיות בין חרדים לחילונים מתבטאת בחיי היום-יום, מסתבר שהבעיה עקרוניות הרבה יותר. אם עד עתה חשבנו שהפרדה לשכונות תספיק ובעייריה הנציגים כבר יסתדרו, מסתבר שנדרשת הרחקת יתר: ערים נפרדות. לא יישבו יחד נציג חרד וחופשי במועצת העיר.

זו כבר היסחפות מיותרת. הרצון הפשוט לגור בסביבת חיים מוכרת מתקבל על הדעת. אולם מהותה של הפוליטיקה היא להפגיש נציגי ציבורים שונים ולצעוד יחד בשביל הזהב. במדינת ישראל ישנן כמה וכמה ערים מעורבות, בעלות אוכלוסיה מגוונת, חרדים דתיים וחילונים, והחיים מתנהלים שם בצורה נפלאה. כעת אני חושש מאפקט בית שמש שיצרוב בתודעה כי מעתה לא תיתכן עיר מעורבת ועלינו להקים ערים נפרדות. מבחינה מעשית, הדבר לא תמיד אפשרי. כעו"ד המתעסק בנושא דיור חרדי, עיקרון מנחה כזה יקשה מאוד על מציאת פתרונות דיור לציבור שלנו. המגמה הכללית בישראל היא דווקא לאחד מועצות עירוניות, לא להקים עוד ועוד מערכות מוניציפאליות. הארץ הזו קטנה מדי בשביל הפרדה גדולה כזו.

לכן, חשוב לזכור: בשונה מבית כנסת או ממועדון, עירייה לא נועדה להוות מקום מפגש לחבר'ה מאותה השכונה. להיפך, תפקידה הוא להפגיש את השחור והלבן ולמצוא את האפור. חוסר היכולת לראות חרדי בראש מעיד על בעיה חמורה ויסודית. איך אומרים הילדים? 'אתה לא תחליט עליי'. וזה, בעצם, מה שאומרים שם לאבוטבול. תושבי בית שמש החילונים חייבים להפגין בגרות ולהוכיח לעצמם ולכולנו שהפנמנו את מהותה של הדמוקרטיה. לטובת בית שמש, לטובתנו.